החלטה בתיק ת"א 10858-07

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

החלטה זו עוסקת בשאלת החבות.

רקע כללי וטענות הצדדים

1. התובעים נפגעו בתאונת דרכים ביום 23/9/2005 כאשר נסעו ברכב שהיה נהוג על ידי התובע 1 (להלן: "התובע").

2. נתבעת 1 (להלן :" הנתבעת") הינה חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה את הרכב שבו נסעו התובעים בעת התאונה, בביטוח חובה. הנתבעת מכחישה כיסוי ביטוחי, וזאת בטענה שבעת התאונה התובע נהג כשהוא נמצא בפסילת רישיון.

3. המותב הקודם שטיפל בתיק, כב' השופט משה בר-עם, החליט לא לפצל את הדיון בין שאלת החבות לשאלת הנזק. לפיכך, נמשך בירור הנכויות ושיעור הנזק של התובעים במשך שנים.

רק בחודש מאי 2012 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן שבו צורפה קרנית, נתבעת 2,  (להלן:"קרנית") כנתבעת נוספת בתיק, וזאת לנוכח טענת הנתבעת בדבר היעדר כיסוי ביטוחי.

קרנית הגישה כתב הגנה והודעת צד ג' כנגד הנתבע (נהג הרכב) וכנגד גב' כהן יפית, שעל פי הנטען, הבעלים של הרכב.

על פי בקשת התובעים החלטתי לברר את שאלת החבות, וזאת בין היתר, לנוכח ריבוי התובעים ועל מנת לחסוך בהוצאות ניהול התיק בנוגע לכל התובעים על ידי שתי נתבעות, ולנוכח המחלוקת המצומצמת בסוגיית החבות.

4. לטענת הנתבעת, התובע היה בפסילת רישיון בעת אירוע התאונה; לפיכך, אין כיסוי ביטוחי מטעם הנתבעת, וזאת לאור הוראת סעיף 7(3) לחוק הפלת"ד, ולאור פוליסת הביטוח אשר מותנית בקיומו של רישיון תקף, לצורך תחולת הכיסוי הביטוחי.

מנגד, נטען על ידי התובע כי הוא אמנם היה בפסילת רישיון בעת התאונה, אולם הוא לא ידע על פסק הדין ועל פסילת רישיונו מכח אותו פסק דין; אמנם, רישיונו פקע ביום 19/9/2005, 4 ימים לפני התאונה, בגין אי תשלום אגרה, אולם הדבר נבע מקנסות שבהיעדר תשלומם לא ניתן היה לחדש את הרישיון.
לטענת התובע, בנסיבות אלה, משלא ידע על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה ועל פסילת רישיונו מכח אותו פסק דין, ומשמדובר בפקיעת רישיון בגין אי-תשלום אגרה, הרי שקיימת זכאות לקבלת פיצויים על פי חוק הפלת"ד.

5. לטענת קרנית, החבות לפיצוי התובעים מוטלת על הנתבעת, זאת משום שהנתבעת לא הוכיחה קיומה של תניית פטור בפוליסה; ולחלופין, הנתבעת לא הוכיחה כי הנתבע ידע עובר לתאונה כי רישיונו נפסל על ידי בית המשפט לתעבורה; ההיפך, הוכח כי התובע לא ידע על שלילת הרישיון אלא לאחר התאונה.

דיון ומסקנות
6. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת היא הנושאת בחבות לפיצוי התובעים על פי חוק הפלת"ד.

7. בסיכום טענותיה בכתב, הנתבעת מיקדה את טיעונה סביב תחולת סעיף 7(3) לחוק הפלת"ד בלבד, העוסק באי-זכאות לפי החוק, של נהג ברכב שאין לו רישיון לנהוג בו. כאמור, הוראה זו עוסקת אך ורק באי-זכאות של הנהג, במקרה שלנו, התובע; אולם היא אינה מתייחסת לזכאותם של התובעים הנוספים.

על מנת לדעת כי בהיעדר רישיון נהיגה אין ביטוח, ובהתאם לכך אין חבות של הנתבעת כלפי התובעים 2-5, היה על הנתבעת להגיש את פוליסת הביטוח של הרכב שהיה מעורב בתאונה, ולהצביע על החריג שמכוחו אין לנוהג במקרה זה ביטוח לפי פקודת הביטוח, או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה, כאמור, בסעיף 12(א)(2) לחוק הפלת"ד (השוו: רע"א 2573/07 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' גינזבורג [פורסם בנבו] (22/10/2007); ע"א (י-ם) 23768-05-11 נטשה נ' כלל ואח' [פורסם בנבו] (מיום 12/3/2012).

בענייננו, הנתבעת לא הגישה את פוליסת הביטוח ואף לא התייחסה כלל לסוגיה זו במסגרת סיכומיה, אלא כאמור, התמקדה אך בזכאות של הנהג התובע, לנוכח הוראת סעיף 7(3) לחוק הפלת"ד.

בנסיבות אלה, נראה שבכל מקרה, דין טענתה של הנתבעת לעניין הכיסוי הביטוחי והחבות כלפי התובעים 2-5, להידחות.